גיפור הגומי
גיפור הוא תהליך של יצירת תרכובת עם גופרית תוך כדי חימום.
חום מהווה חלק חשוב בתהליך גיפור מכיוון שבטמפרטורה נמוכה קשה לנתק את קשרים סבוכים שבין שרשרות פולימר לבין עצמן או שכנותיהן. חום מספק אנרגית שפעול לניתוק קשר.
גומי, חומר גמיש המופק משרף של מיני עצים טרופיים, ועובר עפ"י רוב התהליך של גיפור.
לקראת סוף המאה שמונה עשר ותחילת המאה תשע עשר התווסף עוד כמה שימושים לגומי טבעיים. אחי ז'וזף מישל וז'ק אטיין מונגולפייה (מונגולפייה) ערך בשנת 1,783 בוורסאי את ניסיונות התעופה ראשון המתועדים באמצעות כדור פורח העשוי מבד משי מצופה בגומי טבעי. גומי הטבעי שמש גם לראשונה ליצירת בדים אלסטיים והחליף באופן חלקי את מחוכי עצמות לווייתנית שהייתה אופנתי בפריז של המאה שמונה עשר ותחילת המאה תשע עשר.
שימוש נוסף לגומי היה ייצור נעלי גמישות ורך: נעלי כותנה נשלח לברזיל, שם צף בצמג נוזלי ונשלח חזרה לאירופה. עם זאת מספר בעיות הגביל מאוד את השימוש בגומי טבעי באותה תקופה.
גומי טבעי לא מעובד נוטה להיות נוקשה ושביר בטמפרטורות נמוכות ודביק מאוד בטמפרטורות גבוהות. תכונות אלו גרמו לכך שנעלים ובדים שהכילו גומי נטו להידבק אל גוף במזג אוויר חם או בחשיפה לשמש, וסחורות גומי שאוחסן באזורים בעלי האקלים חם מדי נהרס לחלוטין.
בעיה נוספת הוא שגומי טבעי מתחיל להתפרק ימים ספורים לאחר חשיפה לחמצן ומדיף ריח חריפה בתהליך, דבר המהווה בעיה בייחוד בתחום הלבשה.
ובעקבות קשיים התגלו תהליך הגיפור נתגלה לראשונה, אז ערך ממציא אמריקאי צ'ארלס גודייר בשנת 1,839
היה ממציא גיפור, תהליך שאפשר שימוש בגומי למטרות רב ושונה; לפני כן היה גומי משנה את צורתו בהשפעת טמפרטורה: במזג האוויר קר נעשה שביר ואילו חום היה ממס אותו.
גודייר ערך סדרת ניסויים בגומי שמטרתם היה שיפור תכונות הגומי טבעי באמצעות הוספת חומרים כימי שונה ולגרום לגומי להיות עמיד בכל תנאי מזג אוויר במהלך אחד ניסויים נשכחו תערובת של הגומי טבעי וגופרית בכבשן למשך הלילה ולמחרת בבוקר חומר שנמצא היה עמידות בטמפרטורות גבוהות, עמיד באור ובעל אורך חיים ממושך בהרבה מגומי לא מעובד. גודייר ערך ניסויים נוסף בכיוון זה עד שהושג תהליך תעשייתי - הוולקניזציה. תהליך נקרא וולקניזציה על שם נפח ואל אש במיתולוגיה רומית וולקן בזכות חום רב שהוא דורש.
לאחר ניסיונות רבים הוא גילה דרך לייצר גומי שהוא קשה, חזק וגמיש.
קצת על וולקן: הֶפַייסְטוֹס (יווני: Ἥφαιστος), או בשמו הרומי וולקן, הוא אל הנפחות ואש במיתולוגיה יוונית.
בנם של זאוס והרה (יש מקורות שמייחסים אותו להרה בלבד), ולפי גרסות אחדויות - בעלה של אפרודיטה. הוא נחשב אל "טוב" ורודף שלום, אהובה בשמים ובארץ, משען וסמל של חיי תרבות ואפוטרופוסם של נפחים.
לאחר תהליך הוולקניזציה גומי נשאר מקובע בצורה בה הוא נתון וניתן לעצב אותו רק באמצעות חיתוך או שיוף. גילוי התהליך הוולקניזציה גרם לתנופת מחקר ופיתוח של שימושים חדשים לגומי כאשר ביניהם המצאת הצמיג ובידוד חשמלי שחולל מהפכה של ממש בתחום תחבורה ותעשייה עולמי.
נתניאל הייוורד גילה כי גומי מעורב בגופרית אינה נעשה עוד דביקה. גודייר שכר את הייוורד כדי שימשיך לעבוד על התגלית ותשכלל אותה, וגם רכש את זכויותיו. לאחר שגודייר שפר את ההמצאה, הוא רשם עליה פטנט בשינה 1839. גודייר ניסה לערבב בצורות שונות גומי חם עם הגופרית, ולשיטה
כיום למעלה מ 50% מגומי טבעי מיוצרת בעולם מגיע לתעשיית צמיגים לרכבים כבדה.
צמיגים לרכבים פרטיים ואופניים מיוצר מפולימר הסינטטי כגון GR-S או פוליבוטאדיאן מעורב באחוז הקטן של גומי טבעי. צמיגים לרכבים כבדים כגון אוטובוסים ומשאיות שצריכים לעמוד בעומסים גבוהים יותר מורכב מאחוז הגבוה יותר של גומי טבעי. כל צמיגים היום מכיל גם פחם, סיבים פלסטיים וסיב פלדה לחיזוק הצמיג, וכן חומרים כימיים נוסף כגון אנטיאוקסידנטים ואנטיאוזודנטים המגבירים את העמידות בטמפרטורות קיצונית ומקטין את השחיקה. שימושים נוספים לגומי טבעי הוא רצועות ממסר במנועים, בולמי זעזועים סייסמיים ביסודות בניינים ומתל בגשרים. במגזר פרטי משמש גומי לייצור של כדורי משחק שונה, מוצרי הלבשה ונעלה, מוצרי איטום ועוד. בתחום רפואי גומי משמש לייצור של כפפות לטקס למעבדות, לייצור של צנתרים, שקיות לאחסון דם ופלזמה, משאבות, מזרקים ואמצעי מניעה.
